למה אנחנו נמשכות ל"נמנעים"? ומה אפשר לעשות בנוגע לזה?

לפני שנצלול פנימה, אני רוצה להתוודות, גם אני הייתי פעם חרדתית – נמנעת, אני מכירה מקרוב כמה זה השפיע על מערכות היחסים שלי, כמה זה השפיע על איכות החיים שלי, ולקח לי הרבה זמן עד שהבנתי והשלמתי עם העובדה שאני כזאת, ורק כשהצלחתי לשנות את זה – גיליתי את "החופש", היכולת להיות במערכת יחסים מתוך ביטחון שגרמה לי להימנע בכלל מזוגיות וכשכבר הצלחתי למצוא מישהו, הברחתי אותו עם החרדות שלי

אז למה דווקא עכשיו?

בזמן האחרון אני שמה לב, שיותר ויותר אנשים מבלבלים בין כאלה (גברים ונשים) שלא מוכנים להתחייב לזוגיות, לבין אלו הנמנעים.

ולכן, רציתי לעשות סדר.

• האם יצא לך לצאת לאחרונה עם מישהו נמנע ואיך זה השפיע עליך, מה היו התסכולים שחשת?
• האם חלק מהכאב בחיי הדייטינג או האהבה שלך נובע מכך שנמשכת למישהו כזה?
• מה התכונות המיוחסות לנמנעים, ואיך לזהות אותם כשאת יוצאת עם מישהו.
• האם אנחנו ממהרות לשים תווית של "נמנע" ובעצם הוא רק "לא מוכן להתחייב".
• למה דווקא הנמנעים כל כך מושכים אותנו?
• האם את מושכת נמנעים יותר מאשר גברים עם סגנון היקשרות בטוח?
• ואיך סגנון היקשרות חרדתי מְתַקְשֵׁר עם הנמנע.

***

אני כותבת בלשון רבים זכר, כי אולי יש לך בן זוג או בת זוג, אז כדי להקל מבחינת השפה העברית וכי המידע במאמר זה נוגע גם לנשים וגם לגברים.

איך תזהי אותם – התנהגויות ומאפיינים נפוצים של נמנעים

• חוסר נוחות עם קרבה רגשית מוגזמת או ריחוק רגשי: אנשים נמנעים נוטים לשמור על מרחק. הם יכולים להיראות חמים, אבל כשהמצב הופך רגשי, קרוב מדי, או שהם חשים פגיעים מדי – הם ייסוגו לאחור, או פשוט ייעלמו בלי הסבר.

• עצמאות יתר ורצון מוגזם אוטונומיה: הם מעריכים מסוגלות עצמית ותמיד מרגישים שהם צריכים להתמודד עם הכל לבד. "אני יכול להתמודד עם הכל לבד, אני לא צריך אף אחד". "אם יש לי בעיה – אני אפתור אותה". הם נוטים לא לשתף כאשר משהו לא בסדר או שהם לא מרוצים בקשר, אלא יתרחקו כמעט באופן אוטומטי, כדי "לטפל בעצמם".

• הדחקת רגשות וצרכים: הם לא יביעו את הצרכים שלהם בקול רם, הם יקברו אותם עמוק. במקום לשתף בכאב או חרדה, הם ידחיקו רגשות פנימה.

• רמת אמון נמוכה: יש להם תחושה של חוסר ביטחון, הם מאמינים שאי אפשר לסמוך על אחרים שידאגו לאושר או לרווחה שלהם, הם מצפים שיאכזבו אותם, ולכן הם לא יכולים להסתמך על מישהו אחר ובטח לא להיפתח ולהתחייב לקשר.

• טקטיקות התרחקות: כאשר הקרבה גדלה, הם יכולים לחוות רגע אינטימי ולאחר מכן להתרחק-להתקרב (חם/קר), בתחושה שזה היה "יותר מדי שיתוף" או "קרוב מדי" וזה ממש מפחיד אותם. זה נפוץ במיוחד כאשר הקשר מתקדם והאדם הנמנע נעלם פתאום, בדיוק כשמרגישים שהכל סוף סוף טוב. את בטח מכירה את הסיטואציה – שהיה לכם סופ"ש מעולה, ביליתם, עשיתם סקס מהסרטים, שיחות נפש לתוך הלילה ואז…. הוא מתרחק, מתקרב וחוזר חלילה. ואת נשארת מבולבלת.
•  

"המלכודת שאנחנו נופלות אליה"

הבעיה היא האלמנט של רמת אמון נמוכה, שהם לא סומכים עליך עם הרגשות שלהם, עם האושר שלהם, מה שמעיד על זה שיש שם פצע.  

ופצעים מעוררים אמפתיה.

וכשהחלטת שהוא פצוע ואת אחות רחמניה, את אומרת לעצמך: 'הוא רוצה אהבה, הוא כן רוצה שאני אעשה אותו מאושר, אבל מסכן, הוא נפגע בעבר'.

עם האמפתיה בא הרצון להוכיח לו, שאנחנו הפתרון לכל הבעיות שלהם, 'עלי אפשר לסמוך', 'אני זו שאגרום להם לאושר', 'אם אמשיך ככה הם ייפתחו אלי' – וזה מוביל לדפוס רעיל, שאנחנו אלו שנגרום להם להוריד את המגננות, אנחנו נראה להם שהם יכולים – ובפועל הם בורחים מאיתנו יותר מהר מהמתוכנן.

איפה כל זה התחיל?

הדפוסים האלה יכולים להגיע ממקורות ומתקופות שונות בחיים שלנו, למשל

• הורה שלא אישר צרכים רגשיים: ילד שלמד שלא בטוח להביע את עצמו באמת, כיוון שהוריו צחקו עליו, קראו לו טיפש או גרמו לו להרגיש לא בטוח כשהביע רגש, ילמד לדאוג לעצמו לבד. ילד כזה גודל להיות גבר נמנע שאומר לעצמו "זה לא בטוח להביע את עצמי באמת", "אני צריך לדאוג לעצמי., כי אף אחד אחר לא ידאג לצרכים שלי". את בטח מכירה את ההורים שאומרים לילדים שלהם "למה את/ה בוכה?, זה כלום, זה שטויות….."

• הורה חונק רגשית או דומיננטי מדי: אם ילד הרגיש שהורה תלוי בו רגשית, הוא עלול לפתח תחושה של "אני לא יכול להיות אחראי על האושר של מישהו אחר, זה משא כבד מדי" או "אני לא יכול לאפשר למישהו להשתלט על חיי, כמו שההורים שלי עשו". כל קרבה נתפסת כאיום, וחשש ש"עוד פעם הצרכים שלי לא יילקחו בחשבון" ו"אם אני אתן אצבע ירצו את כל היד".

הורים כאלה הרבה פעמים, עלולים להיות מניפולטיביים (לא תמיד במודע), והם משתמשים בילדיהם כדי למלא את הצרכים שלהם. נכון, כשאני משתמשת במילה מניפולטיבי על הורה, זה נשמע קשוח. אבל הכוונה היא שהורים כאלה  נשענים על האהבה של הילד, האנרגיה והתמיכה שלו כדי להרגיש טוב עם עצמם. ויעשו הכל כדי לשמר את הקשר איתו, מצב שיוצר את בעיית האמון אצל הילד שגודל להיות מבוגר נמנע.

המחשבה שנטמעת וגדלה במערכת הפנימית שלנו, היא – "מי שהיה צריך לטפל בי ולדאוג לי, שם את הצרכים שלו לפני הצרכים שלי, וניצל סיטואציות כדי לקבל את מה שהוא צריך".

אני לא מאשימה את ההורים (לי עצמי לקח זמן לסלוח להורים שלי), כי בסה"כ ההורים הם ילדים בגוף של מבוגרים עם פצע שלא טופל.

התוצאה היא – חוסר נקודת ייחוס לקשר בטוח: מה שהילד הזה לומד, שאין לו נקודת ייחוס לקשר בטוח באמת, קשר שבו הצרכים שלו קודמים. דרך אגב, זה יכול לקרות גם כתוצאה מסגנון היקשרות חרד של ההורה. ובמחקרים רואים שהורים חרדתיים יכולים לגדל ילדים נמנעים.

דינמיקה בין סגנונות היקשרות

מתיהו האסי, אחד המנטורים הכי מוכרים בעולם לנושא מערכות יחסים, ערך סקר מעניין בקרב מליוני עוקביו.

שאלה ראשונה היתה "מה סגנון ההיקשרות שלך?"

58% אמרו "חרד", 10% "נמנע", 12% "בטוח" והשאר "לא יודע".

שאלה שנייה היתה "איזה סגנון היקשרות אתם מרגישים שאתם מושכים הכי הרבה?"

75% הצביעו "נמנע", רוב האנשים העידו על עצמם שהם מושכים אליהם בני זוג נמנעים!! זה ממש מטורף. 13% הצביעו "בטוח" ו- 12% הצביעו "חרד".

אנשים עם סגנון היקשרות חרד נוטים "לבחור" בזוגיות, בעוד שנמנעים ממשיכים להישאר רווקים שוב ושוב –זה יכול להיות עניין של דינמיקה –אם את בתוך מעגל של תסכול, שמישהו כל הזמן מתרחק –סביר שזה הדפוס שאת פוגשת שוב ושוב.
ואם היו לך הרבה חוויות רעות בדייטים, את נעשית יותר חרדה – את מתחילה לפקפק בעצמך,
לצבור "הוכחות" לזה שאי אפשר לסמוך על אנשים, שהם נעלמים, לא מתחייבים, וכו’.
וזה יוצר מעגל שבו גם מי שהתחיל כבטוח – עלול להפוך לחרד.

• משיכה הדדית בין נמנעים לחרדתיים: נמנעים נוטים למשוך חרדתיים, ולהיפך. למרות שברוב המקרים זה לא עובד טוב, הם נמשכים זה לזה.

• התפתחות היקשרות חרדתית: אנשים הופכים לחרדתיים לעיתים קרובות משום שצרכיהם לא קיבלו מענה ואישור בילדותם. הם לומדים "לעבוד בשביל אהבה", להרוויח אותה, והאהבה ניתנת להם בצורה לא עקבית.

• מעגל קסמים: אם זה הדפוס שאת מכירה בקשרים, הדפוס של קשר, אהבה וחיבור – אז באופן די טבעי תימשכי לאדם נמנע, שמשקף לך את אותו דפוס כמו בילדות, רק עכשיו עם דמות בוגרת. כאשר אדם חרדתי נמשך לנמנע, הוא למעשה משחזר את הדבר הכי מוכר לו בעולם, הדפוס המוכר של ניסיון "להרוויח" אהבה, מה שמרגיש לו טבעי ומוכר ולכן כל כך הרבה אנשים נשאבים שוב ושוב לאותו מעגל.

תגובות חרדתיות המפעילות נמנעות:

יש שני דפוסים נפוצים אצל אנשים עם סגנון היקשרות חרד, שמשמרים את סוגי הקשרים האלה

• היצמדות רגשית מהירה: אנשים חרדתיים עשויים להיצמד "ולהידבק" רגשית במהירות, לבקש הרבה תשומת לב ואישור, ולהיות רגישים לכל שינוי קטן בהתנהגות של הצד השני, למשל אם הוא לא מסמס לך כמה שעות, או לא הרים טלפון בערב, את מגיבה בקיצוניות, והתגובות האלו מרחיקות את האדם הנמנע.

• הכלה שקטה של סבל: חרדתיים רבים מדחיקים את חוסר הביטחון שלהם פנימה, כיוון שלמדו למזער את צרכיהם ולא "להפחיד" את האהבה. הם שותקים וסובלים בשקט, אבל בפועל הם עוברים רכבת הרים רגשית בראש (ואני יכולה להעיד ממקור ראשון שזה ממש ככה) אבל בחוץ משדרים "הכל טוב", מה שגורם לנמנע לחשוב שהכל בסדר ולהמשיך להתקרב, להתרחק (חם/קר), אין הצבת גבולות והחרד פועל מתוך ריצוי. ככה נוצר דפוס רעיל, שהנמנע לא יודע שמשהו לא בסדר, עד שהחרד קורס רגשית, מתפוצץ, בכי, כאב "לא היה לך מושג כמה אני סובלת כל הזמן הזה!", והנמנע לא מבין מאיפה זה בא. והדמעות האלה מפעילות עוד יותר את הדחף להתרחק, זה מקבע ומעורר את ההימנעות.

יש נמנעים שיש להם פוטנציאל להפוך לבני זוג בטוחים, אוהבים ומעורבים – אם הם עם האדם הנכון.

הדחפים הכי נמנעים שלהם מתעוררים דווקא כשהם עם אדם מאוד חרדתי.

כלומר, חרדתיים נוטים יותר להפעיל את הצד הגרוע של ההימנעות.

זיהוי היקשרות נמנעת והתמודדות איתה

האם מדובר בנמנעות או בחוסר עניין?

• לעיתים קרובות, התנהגות שנתפסת כנמנעת היא למעשה חוסר רצון להתחייב מצד האדם השני, לאו דווקא סגנון היקשרות נמנע.
• קשה להתמודד עם האמת שהאדם שאנו רוצים לא רוצה אותנו באותה מידה, ולכן קל יותר להדביק להם את התווית של "נמנע".
• לעיתים אנשים מתרחקים לא בגלל נמנעות, אלא הם פשוט לא בעניין של הצד השני, או שהם מרגישים שזה מוקדם מדי להתחייב רגשית למישהו. זה קורה מלא בעולם ההיכרויות, אנשים רואים משהו וישר אומרים לעצמם "אה, זה לא בשבילי" ולא בגלל שהאדם הזה נמנע, פשוט כי זה לא מתאים לו, והוא לא מרגיש מחוייב רגשית אחרי כמה דייטים או אפילו יציאה של חודש – חודשיים.

נמנעות בתחפושת "סטנדרטים גבוהים":

אנשים עם סגנון היקשרות בטוח, נותנים מרחב לאנשים, מקבלים את זה שאנשים מגיעים עם מטענים, שחלקם נאהב פחות, אבל רואים את האדם כמכלול, הם פתוחים ליותר אפשרויות, כי האדם ממולם לא צריך לעבור מבחנים, כדי שהם ירגישו בטוחים בקשר.

ולכן,

אנשים, כולל כאלה שחושבים שהם רק חרדתיים, עשויים להפגין נמנעות על ידי פסילת אנשים מהר מדי מסיבות שטחיות או ציפיות גבוהות ולא ריאליות. אני זוכרת על עצמי, שתמיד חשבתי שאני רק חרדתית. אבל רק אחרי הסתכלות לעומקים רציניים בתוכי, הבנתי "אה, רגע, באמת אני חרדתית – נמנעת".

כי אני פוסלת אנשים מהר מדי, על שטויות, על סיבות שטחיות, כל דבר קטן ממש דוחה אותי – ובעצם גם זה סוג של הימנעות. 

• הצורך באדם מושלם או הצורך לרדוף אחר אהבה בלתי מושגת ולהרגיש בטוחה רק כשאנחנו רודפים, כי זה מרגיש מוכר, אנחנו יודעים להתנהל בתוך זה – הם גם סוג של נמנעות.
• אם מישהו מראה עניין, יציב, מכיל, נוכח ועקבי, והתחושה היא שזה "משעמם" או "לא מגרה", זו אינה בעיה באדם, אלא מנגנון שמפעיל את דפוס ההישרדות הרגשי, מגנון הגנה שלא מאפשר קרבה אמיתית.

אבל פה חשוב להיזהר, ולא להזדהות יותר מדי עם דפוס מסויים, "זה מי שאני, זה האופי שלי, אין מה לעשות" – זה כמו ליצור לעצמנו כלא פנימי.

בקשר נכון, אנחנו יכולים להשתנות. קשר נכון יכול לשחרר אותנו מהזהות הזו, מהדפוס הזה. לכן, חשוב לחוות קשרים מסוגים שונים, שאנחנו נדחפים לסגנון היקשרות לא מוכר – לא "כתרופה", אלא לתרגל אמפתיה.

אם את בד"כ נמנעת, ופתאום עם מישהו את נהיית חרדתית, או אם את בדרך כלל בטוחה, ומישהו פתאום מטריף אותך כי הוא לא עקבי, זה נותן לך פרספקטיבה חדשה.
כי אם את רגילה לא להבין אנשים חרדתיים, פתאום את שם  – וזה נותן לך חמלה ואמפתיה בפעם הבאה שזה קורה עם מישהו אחר.
אולי את בצד שיותר "שולט" או "נינוח", אבל כשלמדת איך זה מרגיש – להיות בצד הפגיע  – את יכולה להביא את אותה אמפתיה לקשר שלך, וזה יכול לאפשר לצד השני להרגיש בטוח יותר.
לכן חשוב לא להזדהות יותר מדי עם דפוס היקשרות, ולפתח אמפתיה כלפי הצד השני.

איך מושכים נמנעים?

• הבחנה בין משיכה אמיתית לטריגר רגשי: אם היעלמותו של אדם היא שמעוררת בך תשוקה, זו לא משיכה אמיתית אלא טריגר רגשי המפורש על ידי האגו כ"אם קשה להשגה, זה שווה יותר". אנחנו נותנים יותר מדי קרדיט לאנשים נמנעים, הם נתפסים כסקסיים, מסתוריים, לא ניתנים להשגה. בעוד אנשים חרדתיים נתפסים כנזקקים ולא מושכים. השאלה אם את נמשכת שוב ושוב לאנשים נמנעים מה את צריכה לעשות?

• תשאלי את עצמך: מה בדיוק מושך אותי? אם היה לכם דייט מדהים, הרגשת בטוחה ונעים – אז או.קיי, אבל אם הוא נעלם ליומיים וזה מה שהדליק אותך, אז זו לא משיכה, אלא טריגר רגשי. לא הוא שגרם לך לתשוקה, אלא ההיעלמות שלו. תשאלי את עצמך, האם מה שגרם לי להיות אובססיבית כלפיו זה רגעי קרבה אמיתית או הריחוק שלו?  כי אם זה הריחוק, אז שוב אנחנו מדברים על אגו, וזה לא ממש משקף את הערך האמיתי של אותו אדם, כי המחשבה "בטח הוא ממש שווה, אחרת למה הוא לא מתאמץ?" גורמת לך לאבד שליטה על הרגשות שלך, את מרגישה רע, חושבת עליו בלי סוף, והאגו שלך לוקח שליטה על הסיטואציה.  

• אסטרטגיה של היקשרות בטוחה: טיפ קטן ממני, כשאני מרגישה שאני מתחילה להתנהג מתוך חרדה, אני מדמיינת איך אדם עם סגנון היקשרות בטוח היה מגיב או פועל במצב דומה ומתאימה את התגובה שלי לאותו אדם. זה עוזר להפסיק לפעול מתוך חרדה.

בניית קשר עם אדם נמנע

איך ליצור מרחב ועצמאות תוך שמירה על הצרכים האישיים?

לצפות מראש צרכים של הצד השני: אני מאמינה גדולה ברעיון הבסיסי שזוגיות זה "צוות". בעיקרון אני מאמינה שכל אחד צריך לדברר את הצרכים שלו בצורה הכי מפורטת שאפשר, עם "הוראות הפעלה", לפני שמגיעים לנקודת שבירה כמו "אני חייבת קצת זמן לעצמי עם חברות ומשפחה", אבל במקביל, כשותפים אנחנו גם צריכים לצפות מה הצרכים של הצד השני. זו אחריות הדדית במערכת יחסים מוצלחת.

• הצעה יזומה של מרחב: אם אתם חשים שמרחב ועצמאות חשובים לאדם הנמנע, הציעו זאת מראש. לדוגמה, "אני יודע שחשוב לך זמן לעצמך, רוצה שאתן לך קצת מרחב בסוף השבוע, כדי שתוכל ליהנות מערב לעצמך או לעשות משהו שאתה רוצה לעשות לבד?". היכולת לומר את זה למישהו שתמיד נאלץ להילחם על המרחב שלו היא מרפאה.

• הכרת תודה ויכולת לדאוג לצרכים של האחר: כשהצעת להם מרחב, זה גורם להם להרגיש שאתם תומכים בהם, והם לא צריכים להגזים ביצירת מרחב גדול יותר ממה שהם צריכים מתוך חוסר אמון. כשהם מרגישים שיש מישהו שתומך בהם, הם לא מרגישים צורך לתקן, למעשה הם מרפים, משחררים את המתח ואפילו מכירים תודה. ומי מרוויח? שניכם. כי כשנמנע מרגיש נתמך, הוא יכול להתחיל לחשוב גם על הצרכים שלך.

• עצמאות: כשאת עצמאית ויש לך עיסוקים משלך, זה מושך אנשים נמנעים. כיוון שהם רואים שיש לכם דברים שמעניינים אתכם ולא רק הם ממלאים את עולמכם.

רעיונות לדייטים :

• איזון בין דייטים מחוברים לפחות אינטנסיביים: שלבו דייטים שדורשים אנרגיה בכוונה אחד לשני (כמו ארוחת ערב בה אתם מבלים כמה שעות בשיחה) עם דייטים שבהם פשוט נמצאים בחברה, כמו לשבת יחד על הספה ולקרוא יחד או סרט (להיות בחברה). ההבנה שלא כל דייט חייב להיות אינטנסיבי עוזרת לנמנעים להרגיש בטוחים יותר. "אה, אנחנו יכולים פשוט לשבת על הספה ואני יכול לעשות משהו והוא יכול לעשות משהו אחר במשך כמה שעות ואז נדבר ונאכל ארוחת ערב."
  הידיעה שיש את האופציה הזאת גורמת לנמנעים להרגיש "או.קיי, זה אפשרי."

• טקסים ושיגרה: קביעת טקסים כמו "שיחת בוקר בשבת עם קפה" או תכנון ארוחת ערב קבועה עוזרת לנמנעים לדעת למה לצפות ומתי יש להם אישור להיות במרחב האישי שלהם. מתן "מפה" לאיך לגרום לכם להיות מאושרים היא חוקה טובה.

לסיכום

אולי זיהית את עצמך במאמר הזה, ואולי זיהית את האנשים שיצאת איתם, ניסית ליצור איתם זוגיות משמעותית והדברים לא התנהלו כמו שרצית עד שנפרדתם.

חשוב לי שתדעי,

החרדה או ההימנעות שלך הן לא פגם, הן איתות  של מערכת העצבים שלך שאומרת לך:

"משהו מרגיש לי לא בסדר. אני צריכה ביטחון. אני צריכה בהירות. אני צריכה קשר."

הבעיה שמעולם לא לימדו אותנו איך להישאר מעוגנות בתוך עצמנו כשזה קורה, איך לא לבטל את עצמנו, איך לא להיעלם בקשר, ואיך לשמור על איזון.

• את לא צריכה לנטוש את עצמך רק כדי להישאר מחוברת למישהו אחר.
• את לא צריכה לעקוב אחר כל מצב רוח שלהם כדי להרגיש בסדר.
• את יכולה להרגיש בטוחה, גם ברגעי חוסר ודאות.

ולא משנה אם

• לקח לו המון זמן לענות לך לווטסאפ
• הטון שלו/שלה נשמע קצת קר
• קיים בך פחד מציק כזה, שמשהו לא בסדר…

הקורס שלי "איך להפוך לאישה שמושכת גברים איכותיים שירצו להתחייב לה".

יראה לך איך להתחבר מחדש לערך העצמי שלך;

להישאר מקורקעת ובטוחה במקום להסתחרר ולאבד שליטה על הרגשות שלך;

להגיע באנרגיה שמוציאה את הכח הפנימי שלך החוצה, כך ששום גבר לא יוכל לעמוד בפניך.

ואם אי פעם הרגשת שאת רגישה מדי, חרדה מדי, אולי זוגיות זה לא בשבילך (נמנעת?) אני רוצה להגיד לך – את לא!!

את רק לומדת איך להרגיש בטוחה באהבה שנמשכת אליך, במקום לרדוף אחרי האהבה.

מגיע לך להרגיש קודם כל אהבה בתוכך, ואח"כ עם אחרים בצורה בטוחה ומספקת.

לכן אני מזמינה אותך להצטרף לקורס שלי במחיר מיוחד ל-100 החברות שלי שיחליטו לצאת למסע של צמיחה פנימית משמעותית.

להצטרפות לחצי כאן

👇