בגידה עצמית היא תהליך תת-מודע שמתרחש כשאנחנו מנסים למלא צרכים בסיסיים כמו אהבה, קשר, ביטחון, ערך עצמי ואישור. כדי לספק צרכים אלה, אנחנו עלולים לשקר לעצמנו לגבי רגשותינו האמיתיים, לדכא את דעותינו ולוותר על הגבולות שלנו.

איך זה קורה?

לרוב, זה נובע מחוויות ילדות שלימדו אותנו שאהבה היא מותנית, ושעלינו "לתפקד" או להיות מישהו אחר כדי לקבל אהבה. דפוסים אלה מתפתחים כניסיון לספק את הצרכים שלנו כשהמסר מההורים הוא שלא נאהב ונתקבל אם נהיה אותנטיים.

הזנחה רגשית היא טראומה. ילד זקוק לחיבור רגשי, ובהיעדרו, הוא סובל. גם אם סופקו כל הצרכים הפיזיים, ללא מענה לצרכים הרגשיים הילד לומד להתעלם מעצמו כדי להרגיש מחובר לאחרים.

כשגדלים בסביבה טראומטית, מתפתחת אמונה בסיסית ש"אם אף אחד לא שם לב לצרכים שלי, כנראה שהם לא ראויים למילוי ואני לא ראוי שימלאו אותם". אמונה זו מנחה את היחס שלנו לעצמנו ולאחרים.

איך מתחילים לשבור את הדפוסים האלה?

1. מודעות לדפוסים וזיהוי של דרכי הבגידה העצמית (למשל, ויתור על גבולות, רצייה, אמירת "כן" כשרוצים להגיד "לא").

2. הפנמה שאין צורך לבגוד בעצמנו כדי לקבל אהבה. אפשר לקבל אהבה מאנשים בריאים בלי לשים את עצמנו תמיד אחרונות.

3. זיהוי הצרכים שלנו במערכות יחסים. למשל: להיות אותנטיות בלי להתבייש, להיות נראות ומובנות, כבוד הדדי, ביטחון, אמון, קרבה פיזית ורגשית, אהבה וחיבור, חופש ואוטונומיה.

4. הגדרת גבולות במערכות יחסים – מה גורם לנו להרגיש בנוח? מה נסכים לסבול ומה לא?

5. תרגול יישום הגבולות והתמודדות עם אי-נוחות או אשמה שעולים כתוצאה מכך.

6. פיתוח אסטרטגיות למילוי הצרכים שלנו בעצמנו ומציאת מקורות חלופיים לביטחון, נוחות, קשר ואהבה (למשל חברים, משפחה, קהילה) כשבן/בת הזוג אינם מסוגלים או מוכנים לספק אותם.

חשוב שתזכרי:

הדרך בה אנו רואות את עצמנו ואחרים מבוססת על תכנות מוקדם, וזה לא באשמתנו. 

הרגשות והמחשבות שלנו בהווה הגיוניים לאור החוויות וההתניות שעברנו. 

אבל יש לנו את הכוח לתכנת מחדש את האמונות הבסיסיות שמנהלות את חיינו. 

אנחנו יכולות לבחור בדיאלוג פנימי חדש וללמוד מחדש איך להתייחס לעצמנו ולעולם.

המסע להחלמה מבגידה עצמית הוא אתגר, אבל הוא אפשרי – עם מודעות, עבודה פנימית ותמיכה, אפשר לפתח יחסים בריאים יותר עם עצמנו ועם אחרים, ולחיות חיים מלאים ואותנטיים יותר