נכון, בגידות זה דרמטי וסרטים הוליוודיים מתים על זה, אבל במציאות? רוב מערכות היחסים לא נגמרות בפיצוץ אטומי אחד. הן פשוט מתות מוות איטי.

אלה הדברים הקטנים, היום-יומיים, אלה שאנחנו בקושי שמים לב אליהם, כשהם חוזרים על עצמם ימים, חודשים ושנים, הם שוחקים לאט לאט את האמון, החיבור והביטחון בזוגיות ובעצם יוצרים ריחוק וניתוק רגשי.

אם אתם מרגישים שמשהו אצלכם קצת "חורק", הנה חמש התנהגויות שאולי הורסות לכם את הזוגיות בלי שתשימו לב.

1. ה"רק בודק.ת משהו" האינסופי

אתם מכירים את הרגע הזה? אתם יושבים בערב על הספה, אחד מכם מנסה לשתף במשהו מצחיק שקרה בעבודה והשני מהנהן בזמן שהעיניים שלו דבוקות לפיד של האינסטגרם.

או שהם חוזרים נרגשים מחדר הכושר ורוצים לשתף במשהו ואתם מרימים אצבע ואומרים "רגע... רק בודק.ת משהו...." והם מחכים, כי אולי באמת אתם בודקים משהו דחוף.

אבל, כשזה קורה פעם ועוד פעם, כשזה הופך לברירת המחדל, הם מבינים את המסר: "האלגוריתם של צוקרברג מעניין אותי כרגע יותר ממך". והריחוק קורה לאט. לא באופן דרמטי. דעיכה איטית כשבני הזוג מפסיקים לנסות לעניין אתכם. למה להם להתחרות במסך שתמיד מנצח?

2. אולטימטום כאמצעי שליטה

"אם אתה לא בא איתי לארוחת ערב אצל ההורים שלי, אל תצפה שאני אבוא איתך לחתונה של החבר שלך".

אולטימטומים הם הדרך שלנו לנסות להשיג שליטה כשאנחנו מרגישים חסרי אונים. לפעמים אולטימטומים באמת נחוצים. אם ההתנהגות של מישהו פוגעת באמת או מסכנת, להציב גבול חד וברור יכול להיות נכון. אבל להשתמש באולטימטומים על ויכוחים יומיומיים זו מניפולציה. והבעיה היא שהם הופכים את הקשר לשדה קרב של "מי ימצמץ ראשון".

גם אם הצד השני נכנע ועושה מה שביקשתם, הוא עושה את זה מתוך פחד או כפייה, לא מתוך רצון לשמח אתכם. וטינה? היא מצטברת שם כמו אבנית בקומקום.

3. מלכודת ה"דשא של השכן מנצנץ יותר"

"ראית איזה צימר מטורף הם לקחו? למה אנחנו תמיד נוסעים לאותו מקום משעמם?".
"תראה מה בן הזוג שלה עושה בשבילה."

קל מאוד ליפול להשוואות, במיוחד כשהרשתות החברתיות מגישות לנו "היילייטס" ערוכים ומלוטשים של זוגות אחרים. כשאתם משווים את בני הזוג שלכם לגרסה דמיונית והמושלמת של מישהו אחר, אתם בעצם אומרים לו: "אתה לא מספיק".

מי רוצה להרגיש שלא משנה מה הוא עושה – תמיד יש מישהו שעושה את זה טוב יותר, גדול יותר, אחרת. השוואה היא האויבת הכי גדולה של הכרת התודה, ובלעדיה - האינטימיות (הרגשית והפיזית) מתחילה למות.

4. שתיקה כנשק קר

יש הבדל ענק בין "אני צריכה חצי שעה להירגע לפני שנדבר על זה" (שזה אגב, בריא מאוד), לבין שתיקה שנועדה להעניש. להסתובב בבית בפרצוף חתום, לסרב לדבר, להתעלם משאלות, לגרום לבן הזוג להתחנן לתשומת לב או לענות ב"הכל בסדר" כשהטון שלכם אומר "אנחנו במלחמת עולם שלישית".

מעבירים מסר של: "פגעת בי, אז עכשיו אני אפגע בך". השתיקה הזו משאירה את הצד השני בודד וחסר אונים. אין לו איך לתקן כי אין תקשורת, ובסוף? הוא פשוט יפסיק לנסות לגשת אליכם. וכשהוא מפסיק לנסות - מערכת היחסים כבר בדרך להסתיים.

5. התגוננות במקום הקשבה

הוא אומר: "ממש הפריע לי ששכחת להוציא את הכלב".
אתם עונים: "אה באמת? ומה עם זה שלפני שבועיים שכחת למלא דלק?".

במקום להקשיב לכאב או לצורך של הצד השני, אנחנו מיד שולפים את ה"הפוך גוטה, הפוך". התגוננות היא דרך לסגור את השיחה לפני שהיא בכלל התחילה. המסר שעובר הוא: "אל תבוא אליי עם טענות, אני לא מסוגל להכיל ביקורת ולא במקום בטוח לדבר על בעיות". התוצאה? בן הזוג פשוט יפסיק לשתף, כי הוא למד שאתם לא מסוגלים לשמוע אותן. וכאן מתחיל המרחק האמיתי.