ארבעה דפוסים שיוצרים ריחוק בזוגיות

במאמרים הקודמים דיברתי על ארבעת הפרשים של John Gottman — אותם דפוסי תקשורת שפוגעים בזוגיות: ביקורת, התגוננות, בוז והתנתקות וה"נוגדנים" לאותם גורמים.

אבל אחרי שמזהים את הפרשים עולה שאלה אחרת: למה אנחנו בכלל מגיעים לשם?

למה זוגות שאוהבים אחד את השני מוצאים את עצמם שוב ושוב באותה מריבה? התשובה טמונה במשהו עמוק יותר - מה שמכונה בטיפול זוגי “מעגל התקיעות”.

כלומר מתייחסים למריבות לא כאל מאבק בין בני הזוג, אלא כאל דינמיקה שחוזרת על עצמה. הרבה פעמים זה לא עניין של מי צודק ומי טועה, אלא של דפוס שנוצר ביניכם. כל אחד מגיב מתוך המקום הרגשי שלו, והתגובה הזו מפעילה את התגובה של השני.

וכך, בלי ששמים לב, נוצר דפוס שחוזר על עצמו - ודווקא הוא זה שמייצר את הריחוק, גם כששני הצדדים בעצם רוצים קירבה.

1. דפוס הביקורת וההתגוננות

זה אחד הדפוסים הנפוצים ביותר. לפעמים זה מתחיל ממשהו קטן. צד אחד מרגיש שלא רואים אותו, שלא מקשיבים לו או שלא מתייחסים לצרכים שלו. הוא מבטא את זה דרך ביקורת.

היא: "אפשר פעם אחת שתיזום משהו לסוף השבוע במקום שאני תמיד אחשוב על הכל?"
הוא: "זה לא נכון, את מגזימה. מה זאת אומרת תמיד?"
היא: "זה כן נכון. אתה פשוט זורם עם מה שאני אומרת."
הוא: "טוב, סליחה שאני לא עומד בציפיות שלך."

כאן הדפוס ברור: ביקורת ← התגוננות ← הסלמה. מבחוץ זו נראית כמו מריבה על עובדות, אבל מתחת לפני השטח קורה משהו אחר לגמרי: היא בעצם רוצה יותר שותפות, והוא שומע "אתה לא מספיק טוב".

2. דפוס הרדיפה וההימנעות

זה אולי המעגל הנפוץ ביותר בזוגיות. אחד מבני הזוג מחפש קרבה, רוצה לדבר ולפתור. השני מרגיש מוצף מהעימות ומתרחק — שותק, משנה נושא או יוצא מהשיחה.

היא: "רציתי שנחשוב ביחד מה נעשה בסוף השבוע."
הוא: "לא יודע… נראה כבר."
היא: "אבל אני רוצה לתכנן משהו ביחד."
הוא: "טוב, נדבר על זה אחר כך."

ככל שהיא מנסה לדבר — הוא נסגר יותר. וככל שהוא נסגר — היא מרגישה יותר לבד ומגבירה את הניסיון.

3. דפוס ההתקפה ההדדית

במעגל הזה שני בני הזוג כבר נמצאים במצב של לחימה. המריבה הופכת למאבק על צדק. טעויות עבר עולות והשיחה הופכת להסלמה.

היא: "ברור שעוד פעם לא חשבת על סוף השבוע."
הוא: "ואת כמובן כבר החלטת בשביל שנינו."
היא: "לפחות אני עושה משהו, לא כמוך."
הוא: "כן, כי איתך אי אפשר אחרת."

כל אחד מנסה להוכיח שהשני הוא הבעיה. מתחת לכל זה נמצא בדרך כלל כאב שלא קיבל מקום – וכשכאב לא נאמר, הוא יוצא ככעס.

4. דפוס הניתוק השקט

אין מריבות גדולות, אבל גם אין הרבה קרבה. התקשורת הופכת ללוגיסטיקה.

היא: "חשבתי שאולי נעשה משהו בסוף השבוע."
הוא: "לא יודע."
היא: "אוקיי."
כעבור כמה דקות:
היא: "אז… אני אקבע משהו עם חברה."
הוא: "בסדר."

הקשר פשוט עוקף את המפגש. נוצר ריחוק שקט שבו כל אחד חי בעולמו שלו.

החדשות הטובות

הבשורה החשובה היא שהבעיה היא לא האדם — אלא המעגל.

ברגע שמזהים את הדפוס, אפשר להתחיל לעצור אותו בצעדים קטנים:

  • לזהות כשהמריבה נכנסת למסלול המוכר
  • להאט את התגובה האוטומטית
  • להגיד משהו פגיע: "כשזה קורה אני מרגישה ממש לבד"

מה חשוב להבין?

כשמסתכלים על זוגיות דרך הדפוסים האלה, מתגלה משהו חשוב: בדרך כלל הבעיה היא לא האדם שמולנו — אלא הדפוס שנוצר ביניכם.

בכל ארבע הדוגמאות האלה הנושא הוא בדיוק אותו נושא, אך הדפוס הוא שקובע את התוצאה.

כשלא מזהים את הדפוס, קל להאמין שאנחנו לא מתאימים או שמשהו בקשר התקלקל מהיסוד.

ברגע שמתחילים לזהות את הדפוס שחוזר ביניכם — נפתח פתח לשיחה אחרת לגמרי ולאפשרות לשנות אותו.

© כל הזכויות שמורות לשולמית פריזנדר – הבית למציאת ויצירת זוגיות שאוהבים

תפריט נגישות