אני שמה לב, שלרוב הזוגות שמגיעים אלי, יש כמעט תמיד את אותן בעיות.

לכן, רציתי לכתוב לך את המאמר הזה, עם כמה רעיונות, שתוכלי ליישם מיד ולהתחיל להרגיש את השינוי כבר עכשיו.

תפסיקי לנסות לשלוט

אנחנו לא יכולות לשלוט באנשים אחרים, וכשאנחנו מתעקשות שוב ושוב, זה גורם לנו להיות מתוסכלות ולצד השני להיות אומלל.

איך נראית שליטה?

כשאת מנסה להסביר לו איך הוא צריך להתייחס אליך, איך הוא צריך לקפל את הבגדים, איפה לשים את הנעליים, איך לשים את הכלים במדיח, איך ומתי הוא צריך לזרוק את הזבל, איך הוא צריך להפסיק לדבר בטלפון – בעצם, איך הוא יכול להיות אדם טוב יותר (עבורנו, ולפי התבנית שלנו).

כי מי יודע יותר טוב מאיתנו איך הוא צריך לחיות?

כשאני למדתי על בשרי, בדרך הכואבת, שאני יכולה להיות הרבה יותר מאושרת ורגועה, כשאני מפסיקה לנסות ולשלוט בבן הזוג שלי – הבנתי כמה פספסתי בדרך, כשניסיתי "לחנך" אותם (את אלו שהיו ועזבו אותי).

כשאני מאפשרת לו להיות מי שהוא, זה שבחרתי מתוך אהבה, אני בעצם לוקחת אחריות על החיים שלי, ולא על שלו – והרוגע הזה שנכנס לחיים שלי, הפך את הכל ליותר קל וליותר מהנה.

זה לא שאת לא מתקשרת איתו את ההעדפות שלך, זה לא אומר שאת לא מציעה הצעות, זה לא אומר שאת לא מציבה גבולות או מוותרת על עצמך – זה רק אומר שאת מפסיקה לנסות לשלוט במישהו אחר, כדי להיות מאושרת.  

כתבתי בעבר על זה שרבות מאיתנו מנסות להכניס אנשים אחרים לתבניות, שלדעתנו הן הנורמה שעל פיה צריכים לחיות – זו החלטה שלך אם לחיות איתו או לא, אבל זו לא החלטה שלך מה הנורמה הנכונה והאידיאלית עבורו.

ואתה עושה את עצמך משוגע כי הם לא. אז אני רוצה להציע, טיפ מספר אחד, לוותר על השליטה ואולי לעשות זאת בקפיצות קצרות. אולי תעשה את זה, תגיד, "אני לא מתכוון לנסות ולשלוט לרגע הזה." בעצם דיברנו, אחת החברות הכי טובות שלי, היא אוהבת להיות במושב הנוסע ואוהבת לנהוג ממושב הנוסע. פגשת את האנשים האלה?

תעשי את זה בצעדים קטנים, לאט לאט ותשתחררי מהשליטה.

תפסיקי להשוות

תפסיקי להשוות את עצמך ואת מערכת היחסים שלך לאחרים ולעצמך. לא לחברות, לא לפיד באינסטגרם, ולא לגרסה "ההיא" שהייתם בה פעם.

אנחנו לפעמים נופלות להשוואה למערכת היחסים האידיאלית שיש לנו בראש.

ואת כל הזמן מאוכזבת, כי את לא חווה את הזוגיות האמיתית שיש לך. אם כל הזמן תשווי לחלום או לדימיון שיש לך בראש – אף פעם לא תראי ולא תחווי את הטוב שיש לך עכשיו.

אחת הדרכים שאני נוקטת בה, היא שאני מזכירה לעצמי שאנחנו אמורים לפתח את עצמנו ולרדת לעומקם של הרגשות והמחשבות שלנו ולהבין כמה שליטה יש לנו על עצמנו וכמה מעט שליטה יש לנו על אנשים אחרים בעולם.

תפרגני בקול רם

זה נשמע קל, אבל מסתבר שלהרבה זה ממש קשה בטירוף.

אנחנו לא מתעייפים לעולם מלשמוע מילה טובה, מחמאה או משוב חיובי על משהו שעשינו או אמרנו.

אני פוגשת אנשים שאומרים "מה, אבל היא יודעת איך אני מרגיש", או "הוא יודע שאני אוהבת שהוא מכין לי קפה בבוקר". אז מה? אז תגידו שוב.

ולמה זה קשה? כי בסתר לבנו, אנחנו נותנים מחמאה ומצפים לקבל משהו חזרה. "אני נותנת לך כל הזמן מחמאות, ואתה אף פעם לא אומר לי מילה טובה".

אז למרות זאת, תחגגי עם הפרטנר שלך, תמצאי את הדברים הטובים בבן הזוג שלך, ואל תעשי פנקסנות, או מאזן ביניכם. כי ככה את סתם מכניסה רעל לזוגיות במקום וויב חיובי.

תאהבי את עצמך

כשאנחנו אוהבות את עצמנו, קל לנו יותר לאהוב אחרים.

אחד הבעיות היא כשאנחנו לא אוהבות את עצמנו ב- 100% את הטוב, הרע והמכוער, אנחנו מנסות לרצות את הצד השני, אנחנו מנסות להיות מי שאנחנו חושבות שהם רוצים שנהיה.

בסופו של דבר את מרגישה ממורמרת שאת לא מופיעה במציאות כמו שאת רוצה באמת.

לכן, אני מלמדת את הלקוחות שלי לאהוב את עצמן ב- 100%, ולהופיע בעולם בלי להתנצל על מי שהן.

וכשאת מגיעה לנקודה שבה את באמת אוהבת את עצמך, על כל החלקים הלא מושלמים שלך, תוכלי להופיע ככה עבור אנשים אחרים בחיים שלך, לאהוב אותם ב- 100% על כל החסרונות והחוזקות שלהם.

אני רוצה לתת לך דוגמא מהחיים שלי:

כילדה תמיד השוו אותי לאחרים, תמיד הייתי פחות – פחות חכמה, פחות יפה וכו'… (היום אני יודעת שזה ממש לא ככה, אני אפילו נחשבת לחכמה מאוד….חחח) וככה גדלתי, עם צורך עז בריצוי, וגם ביקורתיות ושיפוטיות אכזריות כלפי עצמי.

מה זה גרם לי? להיות ביקורתית ושיפוטית גם לכל מי שהיה סביבי – בני זוג, חברים לעבודה, משפחה.

לשמחתי, היום אני רחוקה שנות אור מהמצב הזה. ואם את מרגישה שלאהוב את עצמך, נוגע בדיוק בנקודה הכואבת שלך, אני בטוחה שגם את יכולה לעשות את השינוי.

כי אם תישארי במצב הנוכחי, שאת ביקורתית ושיפוטית ולא אוהבת את כל כולך, כמו שאת, בעצם כל הזמן תנסי להגיע לאיזו תמונה אידיאלית של עצמך או של מישהו אחר, ובעצם תחמיצי את מה שבאמת יש לך ברגע הזה, כאן ועכשיו.

מתן חסד לאחרים

אם מישהו שכח את יום ההולדת שלך, כשהוא מאחר, כועס – תני קצת חסד.

אני מדגישה – הכוונה פה, זה לא לוותר על הגבולות שלך, ולהגיד שהכל בסדר כל הזמן.

לדוגמא: הוא איחר לארוחת ערב שקבעתם. מגיע וישר מתנצל שהיה ככה וככה. את יכולה להגיד לו משהו כמו: "תראה, אני מרגישה שמזלזלים בי אם מאחרים בלי להודיע, אבל אני שומעת שהיו לך מלא סיבות, ואני שמחה שאתה כאן עכשיו ו(אני אוהבת אותך)".
בדרך הזו, את מדברת ב"אני", מביעה הבנה, אבל במקביל מציבה גבולות ברורים שצריך להודיע לך כשיש סיכוי לאיחור.

היכולת לתת חסד במקרים שזה אפשרי, משנה את האופן בו אנשים מופיעים בחיים שלך, ובטח איך את מופיעה בחיים שלך.

תבדקי, אם את יכולה לאפשר לבן הזוג שלך לעשות טעויות, בלי לגרום לזה להפוך לדרמה או למשהו משמעותי.

תהיי כנה – באדיבות וללא אג'נדה

תגידי את האמת שלך, בדרך כנה, ובלי אג'נדה מסתורית שככה תשני אותו.

כששני אנשים יכולים להיות כנים לחלוטין אחד עם השני, מדברים על הפחדים, על הדאגות, מספרים מתי הם נפגעים – בדרך אדיבה, לא מאשימה את הצד השני שבגללו אני מרגישה ככה, או מנסה לגרום לו להשתנות כדי שאני לא ארגיש כמו שאני מרגישה – זו אינטימיות רגשית.

שימי לב למחשבות שלך

מערכות יחסים מבוססות על מה אני חושבת עליו ומה הוא חושב עלינו וזה 100% בשליטתנו.

אני יכולה להחליט מה אני חושבת עליו בכל רגע נתון, ללא קשר למה שהוא עושה (לא מדברת על אלימות או רעילות).

אני יכולה להחליט שאני חושבת עליו מחשבות חיוביות ופשוט לאהוב אותו כל הזמן.

אני רוצה לתת לך דוגמא:  

אני מכירה אמהות לילדים בוגרים עם משפחה משל עצמם שנסערות מזה שהילד או הילדה שלהם לא מתקשרים אליהם כל יום, או לא מזמינים או לא מציעים להיפגש כל שישי לארוחת ערב.

אני למשל, ממש לא מתעצבת ממצב כזה. אני רוצה שהילדים שלי ירצו לראות אותי או לדבר איתי בטלפון, ולא יעשו את זה בגלל שביקשתי, אני לא רוצה שהם ירגישו רגשות רשמה. ולכן אני במודע, אוהבת את הילדים שלי, ביחסים מעולים איתם, ואנחנו בקשר מעולה, לא מתוך שליטה, אלא מתוך רצון רגשי של שני הצדדים, כי אני הענקתי להם את החופש לאהוב אותי בדרך שלהם.

האפשרות השנייה היתה כמו האמהות האלה, שמתלוננות כל הזמן על הילדים, על הכלות, על החתנים – רק סובלות, כי הן לא בחרו לחשוב מחשבות חיוביות עליהם.

מי את רוצה להיות בזוגיות הזאת?

תחשבי לעומק עם עצמך, מי את רוצה להיות כשאת עם בן האדם הזה? (זה יכול להיות בן הזוג, הילדים, הורה, חברים…)

תעברי על כל מערכת יחסים שיש לך (לא רק רומנטית) ותשאלי את עצמך – מי אני רוצה להיות בשבילם? מה אני מוכנה לעשות? איך אני רוצה להופיע? מה אני לא מוכנה לעשות? האם אני אומרת את האמת לאדם הזה?

לסיכום,

במערכות יחסים טובות אנחנו שנינו כצוות מול בעיה אחת, יחד מחפשים פתרון.

ורק המחשבה הזאת "היי, זה לא אני נגדך וזה לא אתה נגדי, זה שנינו נגד הבעיה הזאת שיש לנו עכשיו" – יכולה לקחת את מערכת היחסים שלכם למקומות  טובות, להרגיש קרבה, זוגיות חזקה ומספקת במקום ל"נצח" אחד את השני.

ועל איך לפתור בעיות ביניכם – אפשר ללמוד בקורס הדיגיטלי שלי "אמנות התקשורת הזוגית – ממריבה לקירבה" במחיר מיוחד👇