

את עומדת על שפת הים. הגלים נראים יפים, השמש שוקעת, והכל מרגיש מושלם. אבל מתחת לפני השטח, יש זרמים שאת לא רואה. זרמים שיכולים למשוך אותך פנימה לפני שתספיקי להבין מה קורה.
ככה זה גם בזוגיות חדשה. הכל נראה מדהים – הפרפרים בבטן, ההודעות הארוכות, התחושה שמצאת את זה. אבל לפעמים, בתוך כל האופוריה, יש סימנים קטנים שקל לפספס.
אחרי יותר מ-5 שנים של עבודה עם זוגות, למדתי שהדגלים האדומים לא תמיד צועקים. לפעמים הם לוחשים. ודווקא הלחישות האלה הן המסוכנות ביותר.
הנה 7 דגלים אדומים שכדאי לשים לב אליהם בתחילת קשר:
דגל אדום הוא לא בהכרח סיבה לסיים את הקשר. אם את מזהה כזה - זה לא אומר לזרוק הכל זה אומר להיות עירנית, להבין שאולי נכנסת לאזור מסוכן אם הדברים ממשיכים בכיוון המסוכן – אז כן, תתרחקי. אל תבזבזי שבועות, חודשים או אולי שנים בקשר הלא נכון לך. תפני את האנרגיה שלך לקשר הנכון.
אם הוא מרבה ללכלך על האקסיות שלו, שכולן היו "משוגעות", "משחקות משחקים", "נצלניות" וכו'.... זה דגל אדום.התנהגות כזו מצביעה על כמה דברים: 1. אם הוא דרמתי – הוא ייקח את הדרמה לכל מקום ופינה בחיים (כולל ליחסים איתך). 2. הוא לא לוקח אחריות – הוא "הצדיק" וכל הנשים שהוא פגש "היו הבעיה" .
אדם שלא לוקח אחריות על חלקו במערכת יחסים קודמת, כנראה לא ייקח אחריות גם על חלקו במערכת היחסים איתך.
שימי לב: האם הוא מסוגל להגיד "גם אני טעיתי"? או שתמיד האשמה היא של מישהו אחר?
לא כל ההורים העניקו לנו חום, חיזוק, עידוד וכדומה.... חלקם היו קשים (לא תמיד באשמתם). אז אם כל החיים שלו "נדפקו" בגלל האמא שלו, והוא עדיין כועס, שונא, שומר טינה כלפיה – זה דגל אדום. אותך לא מעניין, איך האמא שלו – אלא את צריכה להיות עירנית לגבי המצב הרגשי שלו מולה. למשל: אם הוא מספר לך שאמא שלו היתה אישה קשה, שלא העניקה לו חום, תמיד ירדה עליו אבל הוא סולח לה, כי הוא עשה עבודה עם עצמו והוא בוחר להמשיך ולאהוב אותה (אפילו אם זה מרחוק), כי הוא מבין מאיפה זה הגיע – זה סימן טוב.
גבר שמדבר על אמא שלו בזלזול, שמחזיק טינה עמוקה בלי נכונות לעבד אותה, שמתייחס אליה בביטול – צפוי להתנהג כך גם כלפיך.
זה לא אומר שהוא צריך להסכים עם אמא שלו על הכל. זה אומר שהוא צריך להיות מסוגל להחזיק מורכבות.
רגע הוא הכי מאושר בעולם, ורגע אחרי הכל קורס. רגע הוא הכי אוהב, ורגע אחרי הוא קר ומרוחק.
תנודות רגשיות קיצוניות יוצרות סביבה לא בטוחה. את מתחילה ללכת על ביצים, לנחש מה מצב הרוח שלו, להתאים את עצמך אליו.
את רוצה משהו יציב ועקבי – החיים גם ככה מאתגרים, יש בהם מספיק עליות ומורדות, את לא צריכה תוספת מכבידה גם מבן הזוג שלך.
"משהו צץ לי", "בוא נדחה לשבוע הבא", "אני ממש עמוס היום". פעם, פעמיים – זה החיים. הבעיה שזה דגל אדום טריקי. הוא לא מזלזל בך או בתכניות המשותפות שלכם,אבל כשזה הופך לדפוס?
ביטולים חוזרים הם לא עניין של לוח זמנים. הם עניין של סדרי עדיפויות. ואם את לא בסדר העדיפויות שלו עכשיו, בתחילת הקשר – מתי כן?
שימי לב לא רק למה שהוא אומר, אלא למה שהוא עושה. פעולות מדברות.
הוא מקסים איתך, אבל גס עם המלצר. הוא חם איתך, אבל קר עם החברים שלו. הוא אדיב כלפיך, אבל מזלזל באחרים.
האופן שבו אדם מתנהג עם אנשים שהוא לא צריך להרשים – זו האמת שלו.
היום את בצד שמקבל את החיוך. אבל מה יקרה כשתהיי בצד השני?
שאפתנות היא דבר יפה וגם די מושך, הייתי אומרת. אם הוא זמין רק בזמנים מוזרים כי הוא תמיד עובד, ו"כשאסיים את הפרוייקט הזה, תראי יהיה לי מלא זמן...." – זה לא יקרה. הוא מכור לעבודה והוא יעבור לפרוייקט הבא. כשהעבודה הופכת "למקלט" – מקום לברוח אליו מרגשות, ממערכות יחסים, מעצמו – זה כבר משהו אחר.
זה דגל אדום לבחירה – אם מתאים לך לחיות ככה, סבבה, הכח בידיים שלך. גבר שלא יכול לעצור, שתמיד "חייב לסיים עוד משהו", שמרגיש אשם כשהוא לא עובד – לא ישאיר מקום בשבילך.
שאלי את עצמך: האם הוא עובד כדי לבנות חיים, או בורח מהחיים דרך העבודה?
הדגל הזה הוא לא דגל שלו. הוא דגל שלך. על הנייר הדברים נראים מושלמים, אבל התחושה הזו בבטן, הקול הקטן שאומר "משהו פה לא בסדר" – גם כשאת לא יכולה לשים את האצבע על מה בדיוק.
אנחנו נשים. האינטואיציה שלנו היא כלי הישרדותי עתיק. היא לא תמיד יודעת להסביר, אבל היא כמעט תמיד צודקת. כשהאינטואיציה מאותתת – תקשיבי לה. כמעט תמיד, בהמשך מתגלה משהו: הוא לא מי שהוא אמר שהוא, הוא עדיין נשוי, משהו לא מסתדר בסיפורים שלו.....
אל תתעלמי ממנה. אל תשתיקי אותה. תני לה מקום.
יש דגלים אדומים שמגיעים עטופים בנייר מתנה. הם מקסימים, מושכים, גורמים לך להרגיש מיוחדת. ודווקא בגלל זה הם הכי מסוכנים. הם נראים דברים מאוד מושכים בגבר – אבל בעצם מצביעים על דברים שנראים כריזמטיים, … אבל בפועל מצביעים על מבנה אישות בעייתי, שיכול להתהפך עלייך.
ביטחון עצמי בריא הוא אחת התכונות הכי סקסיות בעיניי. אבל כשביטחון הופך לשחצנות, כשאין מקום לפגיעות, כשהוא תמיד יודע הכל – זה לא ביטחון, זו יהירות, אי לקיחת אחריות (תמיד מישהו אחר אשם), קנאות, רכושנות.הוא תמיד יגרום לך צורך להיות "מושלמת" לידו.אלו דגלים אדומים וסימנים שהוא יהיר ואף פעם לא תוכלי להרגיש נינוחה ושלמה לידו.
מתנות, מחמאות, הודעות כל הזמן, "את האישה של חיי", "בואי נטוס ליוון באוגוסט...." אחרי שבועיים. נשמע כמו חלום, נכון? במיוחד אחרי תקופה ארוכה של חיפושים ו"יובש" בתחום הזוגי....אבל זו גם יכולה להיות מניפולציה. איך תדעי? תבחני האם הוא עקבי, האם יש התאמה בין המילים למעשים שלו. והכי חשוב – גם אם זה מרגש, קחי את זה לאט, אל תתפסי לפנטזיות, תסתכלי על המציאות בלבן של העיניים, ואל תיסחפי לאותו ז'אנר שלו.... כדי למנוע ממך שברון לב.
אהבה אמיתית נבנית לאט. היא לא צריכה להציף אותך כדי לשכנע אותך שהיא קיימת.
הוא מדבר בצורה כובשת. הוא מצחיק, מעניין, מלא חוויות. אבל אחרי שעה של שיחה – הוא לא שאל אותך שאלה אחת.
מערכת יחסים היא דיאלוג, לא מונולוג. אם אין לו סקרנות לגביך, ורק "אני, אני אני" כל הזמן - זה לא ישתנה, וכנראה אין אצלו מקום בשבילך.
הוא איחר – יש לו סיפור מרתק הוא נעלם – יש לו סיפור מרגש ואת? מרגישה מרוקנת, מאוכזבת, האינטואיציה מאותתת לך המכנה המשותף של כל הסיפורים? זה אף פעם לא אשמתו, או לא אחריותו
הרשמה לקבלת דיוור בנושא מערכות יחסים