מה הסיפור הזה, שאנחנו נמשכות לגברים שהם כאילו… לא ממש שם בשבילנו?

את יודעת על מה אני מדברת, נכון?

אני זוכרת את עצמי יושבת על הספה, בוהה בטלפון ומחכה להודעה ממנו.

כן, ממנו – זה שאמר לי "את אישה מדהימה, ממש כיף לי איתך, אבל אני לא מוכן להתחייבות, להגדרות ותוויות…"

אבל עדיין המשיך לשלוח לי הודעות מפעם לפעם.

יש לו צלצול מיוחד בווטסאפ, וכשהצלצול הזה נשמע

אני קופצת מהמקום, הלב דופק במהירות, בהתרגשות

אבל אז…. דכאון, כשהוא שוב נעלם.

כל מפגש איתו – מעלה לי את הדופמין לרמות מטורפות

ואח"כ הנתק, המרחק, חוסר התקשורת – מורידים אותי

את יודעת מה הכי מעצבן?

שידעתי שזה לא בריא. ממש ידעתי.

אבל לא יכולתי להפסיק, לא יכולתי לוותר עליו.

זה היה כמו… אני לא יודעת, כמו התמכרות (לא נעים להגיד… ) לסיגריות

את יודעת שזה לא טוב בשבילך, אבל זה מרגיש כל כך טוב באותו רגע.

החברות זורקות לי את המשפטים ששומעים מכל מנטור מתחיל

והאמת, נמאס לי לשמוע אותן:

"מגיע לך יותר"

"תאהבי את עצמך"….

מכירה את התחושה הזאת?

את יוצאת עם מישהו, יש כימיה מטורפת, אבל אז הופ – הוא נעלם. או שהוא אומר לך ישר "תקשיבי, אני לא מוכן למשהו רציני", אבל את עדיין לא מצליחה להתנתק. כאילו את לא יכולה להפסיק לחשוב עליו, אבל בו זמנית את מרגישה כמו על רכבת הרים רגשית?

קודם כל, חשוב שתדעי – את ממש לא לבד בסיפור הזה. זה קורה להמון נשים, וזה יכול לנבוע מכמה סיבות.

בואי נצלול פנימה:

יהלום נדיר

סיבה ראשונה: זה עניין של כלכלה, אבל לא מה שאת חושבת.

יהלומים יקרים ונדירים הרבה יותר מאוויר – נכון?

אבל, אוויר שהוא החמצן לחיים שלנו – אנחנו לוקחות אותו כמובן מאליו, ואילו יהלומים שהם, בתכל'ס, רק ליופי, אנחנו מחשיבות אותן מעל מה שהם שווים.

ככה זה גם בגברים.

יש גברים, שמחשיבים את עצמם לנדירים, מיוחדים, קשים להשגה – יהלומים, ואנחנו נותנות להן תווית של מישהו בעל ערך, מישהו שחייב להיות שלי – וזו נפילה.

כי ישנם גברים אחרים, שהם אוויר – שהם יכולים להיות שם עבורנו, לרצות אותנו, לאהוב אותנו, להעריך אותנו, אבל הם לא משחקים אותה קשים להשגה, הם לא מציגים את עצמם כיהלומים נדירים והערך שלהם יורד בעיננו – כי הם מתקשרים בשעה שהם אומרים שיתקשרו (בטח אין לו חיים), כי הוא מראה לנו אהבה (הוא לא מבין כלום ביחסים)……

אבל – זה טריק שהמוח שלנו עושה לנו.

אני מכורה

ויש גם סיבה עמוקה יותר.

אם את מוצאת את עצמך שוב ושוב נמשכת לאותו סוג של גברים שגורמים לך להרגיש לא בטוחה, חרדה, או פשוט אומללה – יכול להיות ששוב המוח שלך משחק איתך.

המוח תמיד "יוביל" אותך למקום המוכר (גם אם הוא חרא של מקום… סליחה על הבוטות).

יכול להיות שגדלת בסביבה שהאהבה לא היתה יציבה כלפיך או בין ההורים

לדוגמא: לפעמים הרעיפו עלייך אהבה, ולפעמים בלי שום סיבה לא זכית לחיבוק חם או מילה טובה.

אולי ראית אצל ההורים שלך התנהגויות של ריצוי, אהבה שתלויה בדבר, עליות ומורדות ביחסים בין ההורים ועוד.

וזו הסביבה שהמוח שלך מכיר.

וכשאת מתחילה קשר עם גבר שלא פנוי רגשית, ופעם הוא מסמס ואתם נפגשים, ופעם הוא נעלם, פעם את מרגישה אהובה ופעם אבודה – וכשמשהו מרגיש לנו מוכר, המוח שלנו אומר "הנה! זאת אהבה!" למרות שזה ממש לא.

זה כמו להתמכר לרכבת הרים רגשית. את סובלת כשהוא לא שם, אבל כשהוא חוזר – וואו, איזו אופוריה! וככה את נשאבת למעגל הזה, מבלבלת בין חרדה לתשוקה.

אז מה עושים?

קודם כל, צריך להכיר בזה. להבין שמה שאנחנו מרגישות זו לא בהכרח אהבה, אלא יכול להיות סוג של התמכרות. זה כמו לנסות להראות שקיעה יפה למישהי שמכורה לסמים – היא פשוט לא יכולה להעריך את היופי שבזה.

מה הצעד הבא?

קודם כל, להכיר בבעיה. להבין שזה לא משהו שיעבור מעצמו. צריך לנקוט בגישה חדשה, לעשות עבודה פנימית. זה יכול להיות קשה, אבל זה שווה את זה. זה דורש עבודה, נכון, לנתק את עצמנו מהדרמות האלה ולהתחיל להעריך דברים בצורה אחרת.

ומה קרה עם הסיפור שלי?

יום אחד קלטתי משהו. זה לא היה רגע דרמטי כמו בסרטים.

עברתי תהליך של התפתחות אישית, של הכרה בטריגרים שלי

שמפעילים אצלי את ההתאהבות הזו בגברים הלא נכונים עבורי.

במקלחת (זה המקום הכי טוב למחשבות עמוקות, נכון) חשבתי לעצמי –

מה לעזאזל אני עושה?

למה אני מבזבזת את הזמן שלי על מישהו שבקושי זוכר שאני קיימת?

מישהו שמחזיק אותי על אש קטנה, למתי שנוח לו וחסר לו משהו…. את מבינה למה אני מתכוונת……

והחלטתי להתנתק.

וזה לא היה קל. ממש לא. היו ימים שרציתי לשלוח לו הודעה כל כך חזק שהרגשתי פיזית כאב.

אבל במקום זה? התחלתי לעשות דברים בשביל עצמי. לא בשביל להיות "אישה חזקה ועצמאית", אלא פשוט כי… נו, כי למה לא?

להעסיק את עצמי בדברים שאני אוהבת

לפגוש חברות טובות, שתמיד שם עבורי

לעשות הליכות ארוכות יותר עם ריי (השיאצו המתוק שלי).

ולאט לאט התחלתי להרגיש שהאושר שלי לא תלוי בהודעות שלו, או בו…..

אני לא אגיד לך שפתאום הכל הסתדר.

אבל אני כן יכולה להגיד לך שאני מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי.

וכשמישהו ניסה לשחק איתי את המשחקים האלה, הבנתי ישר שהוא לא בשבילי.

ולא נתתי לזה להיכנס לחיים שלי, אפילו לא קצת.

תחשבי על זה ככה – את רוצה להיות עם מישהו שבאמת שם בשבילך, שמעריך אותך, שנותן לך תחושת ביטחון. זה אולי לא נשמע כמו הריגוש המטורף של רכבת ההרים הרגשית, אבל זה הרבה יותר בריא ומספק בטווח הארוך.

אז יקירה,

בואי נעשה מהפך!!

בואי נפסיק לרדוף אחרי מי שלא באמת זמין לנו

ונתחיל להעריך את מי שכן.

זה אפשרי, כי את יודעת מה? את ראויה לאהבה אמיתית, בריאה, יציבה ומספקת.

אז קדימה, צאי לדרך החדשה הזאת. תהיי סבלנית עם עצמך, תעבדי על זה, ותראי איך הכל מתחיל להשתנות.

אני מאמינה בך!

אז אולי במקום לחכות להודעה ממנו, תשלחי לי הודעה במקום? נצא לקפה, נדבר על החיים, נצחק קצת. כי בסופו של דבר, זה מה שבאמת חשוב.

מחכה להודעה ממך😉🥰